במאמר הרטוריקה של הדימוי מנסה רולאן בארת לבחון ולהבין דימויים דרך ניתוח המסרים שהם מכילים, ולבחון באיזו מידה דימויים חזותיים יוצרים תמונת עולם אידיאולוגית.
במאמר רולאן בארת מגדיר מספר מושגים מרכזיים לניתוח:
דנוטציה- מדברים על המשמעות המלונית של המילה.
קונוטציה- זה האסוציאציות, הפרשנות. זה דבר שהוא תלוי הקשר חברתי תרבותי מסויים.
המסמן- זה האופן שבו הסימן רשום על אחד החושים שלנו ונושא משמעות. המסמן זה בעצם מה שאנחנו רואים, שומעים, חשים.
המסומן- זה המשמעות שנפיק מהמסמן. המושג, ההסבר, הרעיון שעולה לנו בראש אחרי שחווינו את המסמן.
המישור החזותי- מה אנחנו רואים, החזותי, התמונות, הדימויים, הדמויות.
המישור המילולי- מה אנחנו שומעים, מה אומרים ומדברים.
המישור המילולי מעגן את המישור החזותי, הוא מכוון ואומר לנו על מה להסתכל בתוך הפרסומת ובמה להתמקד.
הרטוריקה נקבעת על ידי סך המשמעויות המופקות מסימנים המרכיבים את הקוד ומצויים בתמונה כאשר האידיאולוגיה מחברת אותם להיגד קוהרנטי. כלומר, הדימויים חוזרים על עצמם בתוך אותם 30 שניות, מייצגים מסרים שכל אחד מהם הוא קוד של מסרים מקובלים שהאידיאולוגיה העומדת מאחוריהם נותנת לכולם יחד איזה שהוא משמעות. היגד קוהרנטי זה שזה נותן לזה רצף של משמעות.
לסיכום המציאות הטבעית אינה מוצפנת מיסודה אלא השעתוק שלה בצילום או בציור מצפין אותה וכופה עליה קודים תרבותיים. הצילום נתפש לנו כמציאות אולם יש כאן הבנייה אידיאולוגית תרבותית. מישהו מחליט מה לצלם, את מי לצלם, באיזה אופן לצלם, כך שהדימוי הזה מייצג משמעות, והמשמעות שנתפשת על ידנו כטבעית, אמיתית.
במאמר רולאן בארת מגדיר מספר מושגים מרכזיים לניתוח:
דנוטציה- מדברים על המשמעות המלונית של המילה.
קונוטציה- זה האסוציאציות, הפרשנות. זה דבר שהוא תלוי הקשר חברתי תרבותי מסויים.
המסמן- זה האופן שבו הסימן רשום על אחד החושים שלנו ונושא משמעות. המסמן זה בעצם מה שאנחנו רואים, שומעים, חשים.
המסומן- זה המשמעות שנפיק מהמסמן. המושג, ההסבר, הרעיון שעולה לנו בראש אחרי שחווינו את המסמן.
המישור החזותי- מה אנחנו רואים, החזותי, התמונות, הדימויים, הדמויות.
המישור המילולי- מה אנחנו שומעים, מה אומרים ומדברים.
המישור המילולי מעגן את המישור החזותי, הוא מכוון ואומר לנו על מה להסתכל בתוך הפרסומת ובמה להתמקד.
הרטוריקה נקבעת על ידי סך המשמעויות המופקות מסימנים המרכיבים את הקוד ומצויים בתמונה כאשר האידיאולוגיה מחברת אותם להיגד קוהרנטי. כלומר, הדימויים חוזרים על עצמם בתוך אותם 30 שניות, מייצגים מסרים שכל אחד מהם הוא קוד של מסרים מקובלים שהאידיאולוגיה העומדת מאחוריהם נותנת לכולם יחד איזה שהוא משמעות. היגד קוהרנטי זה שזה נותן לזה רצף של משמעות.
לסיכום המציאות הטבעית אינה מוצפנת מיסודה אלא השעתוק שלה בצילום או בציור מצפין אותה וכופה עליה קודים תרבותיים. הצילום נתפש לנו כמציאות אולם יש כאן הבנייה אידיאולוגית תרבותית. מישהו מחליט מה לצלם, את מי לצלם, באיזה אופן לצלם, כך שהדימוי הזה מייצג משמעות, והמשמעות שנתפשת על ידנו כטבעית, אמיתית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה