ספורט ומגדר

מגדר: מתייחס למיון באמצעות כלי התרבות, בין מה שהוא "גברי" לבין מה שהוא "נשי". המושג הזה מציין את ההיבטים התרבותיים, החברתיים והפסיכולוגיים שמבחינים בין גברים לנשים. מושג המגדר מתייחס לתרבות של מערכת היחסים בין נשים וגברים. כלומר, לא המין הביולוגי קובע את מעמדם בחברה, אלא התרבות, תוך התייחסות לכמה מגבלות הנובעות מן המין.
ספורט ומגדר: תקשורת הספורט נוטה להתייחס לספורט נשים כשולי ביחס לספורט הגברים מבחינת כמות הסיקור ומבחינת האיכות שלו. ביחס לאיכות הסיקור תקשורת הספורט לרוב מציגה סיקור שוביניסטי המתמקד במראה החיצוני של הספורטאיות ולא בכישורים האתלטיים שלהן. הספורטאיות מתוארות כילדות תלותיות הזקוקות לתמיכה רגשית או כרעיות ואימהות הממלאות תפקידים נשיים מקובלים בחברה ולא כאתלטיות בוגרות ועצמאיות, הן מוצגות כחלשות מנטלית, רגשית ופיזית והסיקור משופע בהערות סקסיסטיות מנקודת מבט גברית. 

ספורט ולאומיות

הספורט והלאומיות חברו יחד מתחילת המאה העשרים ומאז לא נפרדו. הסיקור של אירועי ספורט בינלאומיים שונים מלווים לרוב בלאומנות.
לרוב הסיקור התקשורתי לספורט הבינלאומי נוטה להתרכז במאפייני הלאומים המתחרים ולא בתחושת השייכות והאיחוד שאירועים אלה יכולים לייצר., שנאת זרים ונוסטלגיה מלחמתית. 
יש האומרים שספורט יכול לגשר על פערים בין מדינות שונות במקום הפוליטיקה. הספורט יכול לחזק קשרים בינלאומיים, חברתיים, כלכליים ופוליטיים. הספורט מקדם ומעודד הבנה וכבוד לערכים של חברות אחרת, מסיר מריבות ומפריך מיתוסים וסטראוטיפים. למרות זאת, הלאומיות תופסת מקום מאוד גדול בחלק ממשחקי הספורט, גם באלו הבינלאומיים ומפריעה לערכים ולמוסכמות שהספורט אמור להביע.
במהלך משחקי הג'ודו התחרו אורי ששון (מנבחרת ישראל) ואל שאהבי (מנבחרת מצריים). כידוע, לפני כל תחילת משחק ג'ודו שני המתחרים נוהגים ללחוץ ידיים ואז להתחיל להתחרות. כאשר הגיע הקרב של אורי ששון ואל שאהבי, סירב הג'ודוקא המצרי אל שאהבי ללחוץ את ידו של המתמודד הישראלי אורי ששון וזאת מכיוון שהוא לא רוחש כבוד למדינת ישראל ולנבחרת שלה. 

בעד ונגד ריאלטי

אני בעד תכניות ריאליטי מכיוון שהן מצחיקות ומשעשעות- כמו התכנית בולוויד-  השחקנים מצחיקים , הצילומים בהודו היפה והצבעונית. בתכנית זאת אנחנו גם צוחקים וגם נהנים מהמשימות של השחקנים. בנוסף תכניות ריאליטי מרחיבות לנו את הידע- לדוגמא המירוץ למיליון- הם מתחרים בארצות שונות וגם חלק מהמשימות שהם מקבלים מעשירות את הידע שלי לגבי תרבויות שונות בעולם.גם התכנית אחד נגד מאה- המון שאלות ידע שמרחיבות הידע הכללי שלי על נושאים רחבים. כמו כן, תכניות ריאליטי תורמות להכרת אנשים שונים- זה מעניין מאוד לראות איך אנשים מתנהגים במצבי לחץ שונים, במשימות קשות, בחברויות...                                                                                                                                                  יתר על כן, תכניות ריאליטי פותחות את הדלת להרבה כשרונות צעירים וגדולים שללא התוכנית לא היו ממצאים את עצמם, לא היו מקבלים את הפרסום ואהבת הקהל. 

אני נגד תכניות ריאליטי מכיוון לפעמים תכניות אלה ערוכות בצורה טפשית ולא אמינה, בנוסף לפעמים בתכניות אלה מקרינים קטעים שמביכים את האנשים שהשתתפו בתכנית, גרמו לבעיות פסיכולוגיות, בכי ועוד...
תוכניות הריאלטי מבוימות, לא אמינות, שטחיות, חסרות תוכן, בזבוז זמן, ובעיקר יוצרות אשליה של הצלחה מהירה, "כסף קל"מה שיכול לעוות את המציאות ולערער את יצר השאפתנות להצליח בעיני ילדים. לרוב, תוכניות ריאלטי גם מוציאות מהמשתתפים צדדים קיצונים כמו מריבות, קללות, התמוטטות עצבים לעיני כל ולמעשה מאוד חושפניות.

נגד ריאליטי בעד ריאליטי

נגד ריאליטי: נגד ריאליטי

קונוטציה ודנוטציה בקליפ

קישור לסרטון

הקונוטציה: השיר משדר מיניות, נועה קירל רוקדת ושרה בסקסיות . לאורך כל הקליפ נועה שרה ורוקדת , יש לה חיצוניות ונוכחות בקליפ אם זה בלבוש, בתנועות שלה, בקול שלה...
בתחילת הקליפ רואים את נועה וחברותיה בורחות ממישהו לתוך מקום של פריקת אוניות. בכל חלק מהקליפ רואים את נועה רוקדת במקום אחר: פעם ליד רכב אאודי שחור יוקרתי, פעם בין קופסאות גדולות, ופעם בתוך הקופסאות.  נועה לבושה בלבוש מינימלי, היא מאופרת בהרבה איפור שבולט מאוד, ועם תסרוקות לשיער בולטות.
בסוף השיר נועה מתקרבת לבן אדם שברחה ממנו בתחילת הקליפ אך הפעם הבן אדם קשור על כיסא והיא מתקרבת עליו לפנים עד כדי כך שאין כמעט רווח ביניהם ובסוף חוזרת לאחור. הקליפ משדר את אובדן הילדות.

הדנוטציה: בסרטון אני רואה נערה שכמעט בגילי, רוקדת בסקסיות ובמוגזמות . הכל אצלה מוגזם ומשדר מיניות: התנועות שלה, הבעות הפנים שלה, הלבוש שלה...
בקליפ זה קיים אובדן הילדות, הקליפ הזה משדר לנערות/ ילדות להתנהג במיניות, סקסיות, להתלבש בלבוש מינימלי, להתאפר...

מאמר "הרטוריקה של הדימוי"- רולאן בארת

במאמר הרטוריקה של הדימוי מנסה רולאן בארת לבחון ולהבין דימויים דרך ניתוח המסרים שהם מכילים, ולבחון באיזו מידה דימויים חזותיים יוצרים תמונת עולם אידיאולוגית.
במאמר רולאן בארת מגדיר מספר מושגים מרכזיים לניתוח:
דנוטציה- מדברים על המשמעות המלונית של המילה.
קונוטציה- זה האסוציאציות, הפרשנות. זה דבר שהוא תלוי הקשר חברתי תרבותי מסויים.
המסמן- זה האופן שבו הסימן רשום על אחד החושים שלנו ונושא משמעות. המסמן זה בעצם מה שאנחנו רואים, שומעים, חשים.
המסומן- זה המשמעות שנפיק מהמסמן. המושג, ההסבר, הרעיון שעולה לנו בראש אחרי שחווינו את המסמן.
המישור החזותי- מה אנחנו רואים, החזותי, התמונות, הדימויים, הדמויות.
המישור המילולי- מה אנחנו שומעים, מה אומרים ומדברים.
המישור המילולי מעגן את המישור החזותי, הוא מכוון ואומר לנו על מה להסתכל בתוך הפרסומת ובמה להתמקד.
הרטוריקה נקבעת על ידי סך המשמעויות המופקות מסימנים המרכיבים את הקוד ומצויים בתמונה כאשר האידיאולוגיה מחברת אותם להיגד קוהרנטי. כלומר, הדימויים חוזרים על עצמם בתוך אותם 30 שניות, מייצגים מסרים שכל אחד מהם הוא קוד של מסרים מקובלים שהאידיאולוגיה העומדת מאחוריהם נותנת לכולם יחד איזה שהוא משמעות. היגד קוהרנטי זה שזה נותן לזה רצף של משמעות.
לסיכום המציאות הטבעית אינה מוצפנת מיסודה אלא השעתוק שלה בצילום או בציור מצפין אותה וכופה עליה קודים תרבותיים. הצילום נתפש לנו כמציאות אולם יש כאן הבנייה אידיאולוגית תרבותית. מישהו מחליט מה לצלם, את מי לצלם, באיזה אופן לצלם, כך שהדימוי הזה מייצג משמעות, והמשמעות שנתפשת על ידנו כטבעית, אמיתית.

צילום אייקוני

צילום אייקוני הוא צילום מוכר וזכור .
זהו תיעוד של אירוע שלאחר מכן התמונה נהפכת
לסימן היכר עם האירוע
כאשר מבחינים בתמונה היא מוכרת ומעלה ישר את החשיבה
הראשונית ואת ההשתייכות לאירוע שהתרחש בעת התיעוד .

צילום: סטיב מק'קורי

את התמונה הזו צילם הצלם סטיב מק'קורי אשר נולד ב-23 באפריל 1950 בפנסילבניה, ארצות הברית. מק'קורי הוא צלם עיתונות אמריקאי אשר  ידוע בעיקר בשל הצילום "הילדה האפגנית", שהופיע לראשונה בנשיונל ג'אוגרפיק ובו מצולמת הילדה האפגנית שרבט גולה.

הז'אנר אליו הייתי מסווגת את התמונה הוא צילום אייקוני משום שהוא תצלום מוכר וזכור, מעורר  הזדהות רגשית חזקה ואפילו מזכיר או מייצג את האירוע ההיסטורי-  הפלישה האמריקאית לאפגניסטן והאירועים אשר קרו בעקבות פלישה זו. תצלום זה התפרסם באמצעי מדיה מגוונים כמו הנשיונל ג'אוגרפיק.

האירוע שהתמונה מציגה הוא על  גולה שהתייתמה מהוריה במהלך פלישת ברית המועצות לאפגניסטן. בעת המלחמה היא התגוררה במחנה פליטים נאסיר בארג בפקיסטן, לאחר שהוגלתה מאפגניסטן על ידי כוחות הצבא האדום. במחנה פליטים זה צולמה על ידי הצלם סטיב מק'קורי עבור המגזין נשיונל ג'יאוגרפיק. בגלל חוקי הצניעות הנוקשים באפגניסטן וחוקי הטליבאן שם, לא היו הרבה הזדמנויות לצלם נשים אפגניות, ומקארי ניצל את ההזדמנות וצילם את הנערה בעלת המבט החודר. אף על פי ששמה או זהותה לא היו ידועים, תמונתה, תחת הכותרת "הנערה האפגנית", הופיעה בגיליון הנשיונל ג'יאוגרפיק של חודש יוני 1985. תמונת פניה, עם הצעיף האדום שנתלה בצורה רופפת על ראשה ועם מבטה החודר ועיניה הירוקות המסתכלות ישירות אל המצלמה, נעשו לסימן מוכר בעולם כולו של העימות באפגניסטן בשנות השמונים ובעיית הפליטים שם. תמונתה של גולה נחשבת כתמונה המוכרת ביותר בהיסטוריה של מגזין הנשיונל ג'אוגרפיק.
התמונה מספרת על ילדה קטנה עם צעיף אדום ורואים את מבטה החודר עם עיניה הירוקות.

קופוזיציה-  בקדמת התצלום רואים את הילדה אשר על ראשה צעיף אדום ובגדיה קרועים, את הרקע לא רואים, הוא לא מפוקס בכלל לעומת קדמת התמונה בה רואים בבהירות את עינייה הירוקות והגדולות שלא ניתן להתעלם מהן.

~ רקע- הרקע בתמונה לא ברור בכלל והוא לא תורם כלל לתמונה.
~ מסגרת- לא ניתן לחתוך את התמונה כיוון שאם יחתכו אותה חלק מפניה יחתכו וזה יוריד מערכה של התמונה.
~ קומפוזיציה ועיצוב- הקומפוזיציה בתצלום היא הילדה האפגנית כאשר פנייה מעט מלוכלכות ובגדיה קרועים דבר אשר ממחיש את העוני שהיה נפוץ בקרב מחנות הפליטים באפגניסטן. העיניים של הילדה נועצות במצלמה מבט נוקב ורדוף, שמעביר לצופה בתמונה את הטרגדיות ותחושת הפחד שהיא חוותה במהלך המלחמה.
~ צללים ונקודת מוקד- זווית הצילום ממקדת את המצלמה בפניה של הילדה ובכך נותנת לפניה להעביר את האווירה הקודרת והטרגית של המלחמה לצופים בתמונה.
~ חדות- התמונה ממוקדת ואפשר לראות בבהירות את פניה של הילדה.

תמונת סתיו